מסתם עוד רחוב למדרחוב היוצר רצף הליכתי 

הקדמה

 רחוב שמעון בן שטח נמצא במשולש הרחובות שלומציון המלכה, הסורג ובן סירא, נתקלתי ברחוב הזה כשהלכתי בטיול רגלי בירושלים ביום ההולדת שלי. זה היה בשעת ערב, חזרנו מהליכה מאזור הכותל המערבי ומשם הליכה במתחם ממילא. כאשר המטרה היתה לחזור לרחוב יפו, בחזרה לחניון הסמוך לשוק מחנה יהודה, שם החננו את הרכב כשהמטרה הראשית היא הליכת שוטטות מהנה בירושלים. בעודנו הולכים על שלומציון המלכה, ב-"כיכר ניו-יורק", ראינו את הרחוב הזה, משהו בנראות ובאלמנטים שברחוב הזה הזמין אותנו להיכנס אליו. החזית של הבניין הפינתי המכוון לכיכר ניו-יורק במפגש הרחובות שלומציון ובן שטח , והעובדה שהרחוב מיועד להולכי רגל בלבד ללא מעבר לכלי רכב לרחוב, גרמה לשותפי להליכה ולי לבחור בדרך הזו, חשבנו שהיא המתאימה לנו ביותר לחוויה אותה רצינו לחוות כשאנו "חוקרים" את העיר, וזאת יותר מאשר להמשיך ברחוב שלומציון עד לרחוב יפו, הצורך שלנו בשוטטות ברחובות הלא מוכרים לנו, שמהווים עבורנו עניין ב-"עיר הקודש". בעת שיצאנו לדרך באותו היום זו הייתה כוונתנו, לחוות את העיר ללא הכוונה של מדריך מקצועי או מפה. ובעצם לתת לעיר ולרחובותיה להכווין אותנו ולייצר לנו מסלול שאיננו נקבע מראש. (זה מנהג קבוע אותו אנחנו עושים בכל עיר שאנו רוצים לחוות). ואז זה קרה, הרחוב הזה סחף אותנו אליו תוך שהוא מאפשר לנו ללכת באיטיות מהנה, האפשרות לשהות ולחוות ממנו את חזיתות הבניינים ברחוב. האווירה ברחוב הייתה נעימה, תחושה של שלווה ורוגע התקיימו בי תוך כדי ההליכה ברחוב. העצים המסודרים בגריד ייצרו הרמוניה עם דפנות הרחוב, ובכך נוצר עבורנו חלל מוגן להליכה ברחוב, ריצוף הרחוב ייצר לנו גריד כמו שטיח בסלון שמייצר עבורנו הגדרה של המרחב לאירוח , הריצוף הזה מייצר הבנה שמדובר בחלל משותף לרחוב כולו. כל הבניינים מתחברים להם למרחב ציבורי משותף ששייך לכולם ללא בעלות של אף אדם ספציפי. ההליכה ברחוב הייתה שקטה, ללא רעש או הפרעה של כלי רכב. האנשים ישבו בשולחנות בתי הקפה והפאבים השכונתיים בסמוך להולכים ברחוב, מה שנתן תחושה של התנתקות רגעית מחיי היום יום הסואנים. לפי הריהוט שפוזר ברצפת הרחוב, הבנתי שאנחנו במקום שמיועד גם לבילוי ופנאי ואולי כדאי לחזור בשעות הערב לחוות אותו באופן שונה. החוויה הזו נשארה אצלי בזיכרון, וכבר בהזדמנות הראשונה שיכולתי לשוב בכדי לשחזר את אותה החוויה מהרחוב הזה, תיאמנו אירוח במלון בראון אשר נמצא ברחוב בן סירא המקביל לרחוב הזה. והתארחנו לסוף שבוע לחוות את הרחוב הזה שוב ושוב בשעות שונות של היום מתוך סקרנות איזו חוויה תהיה לנו. 

רקע היסטורי

 הבניין הראשון ברחוב הוא בניין לשימור משנת 1920 בו גר ונאסר זאב זבוטינסקי, "מגן ירושלים", שהיה ממקימי "הגדודים העבריים" שהיו הכוח הצבאי הסדיר היהודי הראשון בעת החדשה, בהמשך ישתתפו בכיבוש ארץ ישראל מידי התורכים. הודות לכוח זה הכיר חבר הלאומים בזכותנו לריבונות על ארץ ישראל. (שלט על גבי בניין ברחוב) בשנת 2003 הגיש א.אהרונסון אדריכל ומתכנן ערים את תכנון הרחוב, בתכנון שלו הפך אהרונסון את הרחוב מרחוב סטנדרטי חד סטרי, עם חניה משני צדדיו, למדרחוב ייחודי, הכולל 2 שורות עצים ורחוב מרוצף לגמרי, עם אבני ריצוף היוצרים צורניות ייחודית. באותו שדרוג תוכנן גם רחוב בן סירא הקטן, רחוב עם דופן אחת ו-4 מקבצים של 2 עצים ואדניות ספסל התוחמות אותם. הרצון ליצור רחוב תומך בהליכה הוא רצון הגיוני ומבורך, להליכה ברחוב יש יתרונות בריאותיים רבים, כגון הורדת הלחץ הנפשי, הפחתת הדיכאון ויצירת הרגלי שינה משופרים. ניתן ליצור רחוב נגיש רגלית בקלות יחסית וכשהוא נגיש הרחוב נהנה מפעילויות חברתיות נרחבות. ובכך משפר את החוויה האנושית ממנו. (Mangham) באופן מסורתי המרקם העירוני נוצר בפעולת תכנון פשוטה על ידי הקמת בניינים וארגונם על פני המישור. כיום, כאשר העיר מתאפיינת בפיתוח זוחל וקצב ההשתנות שלה הולך וגובר, נראה שעדיף להשתמש בעקרונות אדריכלות הנוף כבאמצעי לתכנון עירוני (ולדהיים). כך עשה א.אהרונסון ברחוב זה, בשימוש  בתכנון נוף ובחיבור בין הבניינים הקיימים ברחוב, ביטול המדרכות והכביש שבניהם, וריצוף כל הרחוב, נוצר מרחב עירוני איכותי יותר משהיה קודם לכן. רעיון הנוף כמודל לאורבניזם הובהר על ידי גיימס קורנר. קורנר טוען שנוכל להימלט מהמבוי הסתום של המודרניות הפוסט-תעשייתית ומן "הכישלונות הבירוקרטיים חסרי ההשראה" של מקצוע התכנון, רק באמצעות רה-ארגון יצירתי וסינתטי של קטגוריות בסביבה הבנויה. (ולדהיים)  

שימור והתחדשות רחוב

 ניתן לראות את השינוי ברחוב כחלק מהגישה של הצורך ביצירת מרחבים להליכה ויצירת מקומות בילוי ופנאי עבור אותם תושבים בסביבת הרחוב יחד עם האורחים המזדמנים בו. את פיתוח מרחבי הפנאי עבור הציבור הרחב ניתן לראות בזיקה לתהליכי העיור המואצים במאה ה-19, שהעצימו בעיות סביבתיות של צפיפות, תחלואה, זיהום ותברואה, יצרו צורך הולך וגובר בהקצאת משאבי קרקע לפארקים בעיר (Gravin, 2011)אחת הדוגמאות הבולטות לתהליכים אלו היא תוכניתו של הברון ז'ורז' אז'ן אוסמן, שביקשה להפוך את פריז מעיר ימי-ביניימית צפופה ומיושנת הסובלת מתפקוד לקוי לעיר מודרנית ותעשייתית. תוכניתו של אוסמן כללה יצירה של רחובות חדשים, כיכרות, פארקים ציבוריים, בסמיכות למוקדי צמיחה של השוק הפרטי. אוסמן הדגיש כי שטחים ציבוריים בעיר, בעיקר פארקים, משמשים את התושבים וממריצים פעולות פיתוח כלכלי בסמוך להם. (חתוקה) בתכנון הרחוב שומרו חזיתות הבניינים המקוריות. נוספו חנויות עם חלונות ראווה, ובתי קפה ופאבים אשר פורסים ברחוב שולחנות וכיסאות עבור היושבים ברחוב. בתקופת החורף ניתנת להם הרשות ליצור מרחבים מוגנים מפני הגשם עבור אותם אורחים ברחוב. סיטואציה זו של אכילה במעין "סוכה" המגינה על הולכי הרחוב שהופכים להיות אורחים המוגנים ממזג האוויר הצונן, מייצרת מלבד ערך כלכלי מקומי, רווחה ושמחת הפרט. כפי שכתבה ליסובסקי "המשכו הנצחי של חג הסוכות לאורך כל השנה. לפעוט, למורה, לרבי המלומד יהיה מקום מפגש להבנה ולהיכרות הדדית בגני העיר. תלמידי בתי הספר והסטודנטים להיסטוריה של התרבויות יכירו עד כמה עמוק הקשר בין החוכמה והמורשת היהודית לבין תרבות הגן והפרי, זו אשר יש בה ערכים ציוויליזטוריים יותר מכל פעילות אנושית אחרת." (ליסובסקי) ברחוב יש עצים רבים, מה שהופך אותו למעין גן ציבורי. בין המקומות הציבוריים של המסעדות ובתי הקפה יש גם ספסלים הפתוחים לכל, כך שניתן לשבת גם ללא צורך לשלם עבור השימוש במרחב ציבורי זה ולהיות שותף מלא למתרחש ברחוב שהפך למעשה לגן ציבורי ארוך. בצטטם תקדימים מערים אירופאיות בעלות מבנה מסורתי, ביטאו האדריכלים הפוסט-מודרניים נסיגה תרבותית הגנתית, בהשקיעם את מרצם בעיצוב בניינים בודדים כדי לפצות על היעדר ההקשר, כאילו שיש בכוחה של האדריכלות בעלת מאפיינים שכונתיים לבטל מאה שנות כלכלה תעשייתית. הגישה הפוסט-מודרנית המצדדת בשימור הסדר הקיים האשימה את המודרניזם בכך שהפחית מחשיבות הערכים האורבניים המסורתיים כמו קנה המידה של הולכי הרגל המשכיות הגריד של הרחוב ואפיונים אדריכליים תלויי הקשר[...] הדחף הפוסט-מודרני יכול להיות מובן כתשוקה לתקשר עם קהלים שונים, כמו גם לחפצן דימויים אדריכליים עבור שוקי צרכנים מגוונים. אך עם עלייתם של שווקים ניידים, פריחת תרבות המכונית וביזור הערים, תלות זו באובייקטים אדריכליים אהודים שסודרו ברצף במרחב לא יכלה להחזיק מעמד. (ולדהיים) לכן הגישה של מגבלת כניסת רכבים לרחוב ורציפות הנגישות להולך הרגל והמתגלגל בכסא הגלגלים היא יתרון משמעותי לרחוב זה והיא חלק מהותי מהעניין בו והקסם שבו להולך המזדמן. 

עצים אקולוגיה וטבע עירוני

 אחד היתרונות העקיפים של אדריכלות הנוף העירוני : המיזוג, השילוב והחלפת הנוזלים בין מערכות סביבה (טבעיות) לבין מערכות תשתית (מתוכננות)... ערבוב של ההנדסי והאקולוגי. יעילות של הנוף כתהליך מרפא- צרי על פצעי העידן התעשייתי- בולטת לעין בעבודתם של אדריכלי נוף עכשוויים רבים... (ולדהיים) כך יצר א.אהרונסון ברחוב שמעון בן שטח, מרחוב עם אספלט שאינו מאפשר חלחול מי הגשמים, לרחוב המשלב ריצוף חדיר חלחול מים ועצים רבים הנהנים ממי הגשמים ויוצרים רחוב מהנה יותר ונעים אקלימית עבור הולכי הרגל. הרחוב עצמו הפך להיות כישות אורגנית רב שכבתית וחלק בלתי נפרד מהמרחב הגיאוגרפי, החברתי, הכלכלי והתרבותי הסובב אותו. (ליסובסקי). המיוחד ברחוב שמעון בן שטח המחודש, שלאומת הרחוב הקודם הולכי הרגל, במקום להיות בשולי הרחוב, כמקובל ברחוב רגיל, עוברים במרכז הרחוב כאשר משני הצדדים מצלים עליהם עצים וחזיתות שני צדדיו המכילות פעילויות שונות עבור ההולכים ברחוב, נגישות להם ללא מפרע. 

המדרחוב כמרחב עירוני פתוח

 הרחוב המחודש משמש כציר הליכה אופציונאלי, ובמקביל ממלא את התפקיד המסורתי של גן: מספק צל ומקום מפגש. הרחוב הפך להיות מרחב דמוקרטי, פתוח ונגיש לכול: להולכי רגל ולרוכבי האופניים, לאימהות ואבות עם עגלות תינוק ולנערי הסקטבורד, לאנשי עסקים ולבלייני המסעדות ובתי הקפה (ליסובסקי) לאוכלוסיית ותיקי והעיר, לחברה צעירים, אך גם לאורחי העיר, סטודנטים ותיירים מזדמנים לעיר אשר משוטטים ברחבי העיר ונמשכים באופן כה טבעי לרחוב זה כמו חרק הנמשך לצוף של הפרח. "המשוטט", בתיאורו של ההיסטוריון בועז נוימן, "אינו מכיר בקיומו של המפתן החוצץ בין ביתו לרחוב. החנויות משמשות על תקן ארונותיו של הבית הזה. שלטי החוצות והפרסומות הם קירותיו הדקורטיביים. המשטחים הציבוריים [...] הם שולחנות הכתיבה שלו, דוכני העיתונים- ספרייתו. גזוזטראות בתי הקפה- מרפסות ביתו. המולת העיר אינה מפריעה אלא משמשת מקור השראה". (נוימן, 6.7.2012) 

סוף דבר

 חידוש רחוב שמעון בן שטח בירושלים יצר עבורי ועבור רבים עוד מקום מיוחד לחזור אליו בירושלים. עוד מקום שמייצר רציפות של מקומות למשוטט בעיר. יש משמעות אורבנית לרצף ההליכה במרחבים נטולי תנועת כלי רכב, להליכה מרחבת הכותל, דרך הרובע היהודי או הנוצרי, עד לממילא ואז דרך רחוב שלומציון המלכה לבן שטח, משם ליוסף ריבלין או ליואל משה סלומון ואז למדרחוב הגדול בן יהודה, יוצר רצף עירוני ייחודי, שמאפשר שוטטות בעיר ירושלים, תוך איסוף חוויות שונות ברחובות השונים. הרצף הזה המאפשר הליכה של מספר שעות רצופות לצורך שוטטות בין רחובות העיר ירושלים, זה הקסם שמתאפשר רק בעיר. ללא יצירת רציפות של רחובות המתייחסים לרחוב כמעין גן ציבורי, המהווה מקום מפגש והתרחשות אנושית לכל השכנים והמטיילים בעיר, אין משמעות או יתרון למרחב העירוני אשר בו הזדמנויות למפגשים והתרחשויות אנושיים.

מקורות

 Gravin, A. (2011). Public Parks: The Key to Livable Communities. New York and Londo : Norton, 15-33. Mangham, C. (n.d.). Along the Boardwalk: Effects of a Boardwalk on Walking Behaviour Within a Nova Scotia Community. ולדהיים, צ. (n.d.). אדריכלות הנוף העירוני: הסוכנת של האקולוגיה. 226-235. חתוקה, ט. (n.d.). ארץ-גנים. רסלינג סדרת מרחבים. ליסובסקי, נ. (n.d.). "באור ומטר השדרה מסורקת": מבט ועוד מבט על השדרות בתל אביב. נוימן, ב. (6.7.2012). המשוטט הזר שנהפך לפליט מסוכן. הארץ.