מאמרים #תב"ע

תוכנית בניין עיר. זהו מסמך אשר מטרתו היא להסדיר את השימוש בקרקע, וללא מסמך כזה אי אפשר לעשות כלום עם אותה קרקע. חוק התכנון והבנייה משנת 1965 קובע שאי אפשר לבצע שום פעולה במקרקעין אלא רק לאחר שהוועדה המקומית נתנה היתר לפעילות הזו. גם הוועדה המקומית לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה והיא חייבת לתת את ההיתרים בהתאם לאותה תב"ע. התב"ע מורכבת מתשריט ותקנון

המונח תב"ע מתייחס אל תוכניות בניין עיר הקיימות אצל כל רשות מקומית. תוכניות אלו מפרטות באופן מדוקדק את כל השטחים והאזורים השייכים לכל עיר ורשות מקומית, כאשר כל שטח מגדיר באופן מפורש את ייעודה של הקרקע הקיימת. לדוגמה, קרקעות המיועדות למגורים יסומנו בתוכנית בצורה מסוימת, ואילו קרקעות המיועדות למטרות חקלאיות יסומנו בצורה אחרת. המטרה של תוכנית התב"ע היא לשמש כתוכנית מתאר של המרחב העירוני, תוך התניית תנאים מסוימים השומרים על צביונה של העיר. בדרך הזו ניתן להקים ולפתח שטחים עירוניים קיימים באמצעות בנייה מורחבת באזורים אלו, תוך שמירה על המרקם העירוני המאופיין באותה רשות מקומית. ישנם מקרים בהם תוכניות בנייה עתידיות אינן תואמות את תוכנית התב"ע הקיימת באותה רשות, ולכן יש צורך לבצע שינוי תב"ע כדי להוציא לפועל את תוכנית הבנייה.

תכנית בניין עיר, ובקיצור תב"ע, הינה תוכנית מתאר בעלת תוקף חוקי המקצה שטחים וקרקעות של רשות מקומית על פי תכנון עירוני מקדים. תכנון זה נעשה בשילוב גופים עירוניים וגופים ממשלתיים, זאת במטרה לפתח אזורים ייעודיים במרחב העירוני על פי הצורך של תושבי המקום. בכדי שהתכנון ייעשה באופן מיטבי, עליו לכלול מספר היבטים מהותיים כמו תכנון תרבותי, חברתי, כלכלי וכו' על מנת שיענה על הצרכים המשותפים של כולם. השימוש בתב"ע נעשה לרוב לצורך בחינת תנאי קרקעות שונים בכל רשות מקומית המיועדים לפיתוח, כך כאשר יזמים וקבלנים מעוניינים להקים פרויקט בניה מתוך המרחב העירוני – עליהם תחילה לבחון את תוכנית המתאר של אותו אזור, וכך בהתאם להבין איזה סוג מבנה ניתן להקים בשטח זה על פי המפורט בתב"ע.